צו

רקע

פרשת צו ממשיכה את הפרשה של השבוע שעבר וגם היא מתייחסת לקורבנות שנהגו להעלות בבית המקדש, אבל להבדיל מפרשת ויקרא שדיברה על הקורבנות בהקשר של כל העם, הפרשה הזו מדברת במיוחד על הכוהנים. בפרשה ישנם תשעים וששה פסוקים. המספר תשעים ושש בגימטרייה = צו.

בפרשה מוזכרים במיוחד קורבן העולה וקורבן התודה.

קורבן העולה והקשר שלו לשמחה

רוב הקורבנות שהובאו לבית המקדש, שימשו גם מזון לכוהנים או לאנשים שהקריבו אותם. קורבן העולה היה קורבן שנשרף עד סופו ולא נאכל, אף אדם לא נהנה ממנו. הוא מסמל את יסוד האש ומכוון אותנו להתבונן על מהות האש באישיותו של האדם. האש מסמלת את יצר החיים, את הרצונות והשאיפות של האדם אבל אש בלי שליטה עלולה גם לשרוף ולהזיק, בנפש האדם היא עשויה להפוך לכעס ולרצון להזיק. ראשי התיבות של המילה רע (על פי הקבלה) הם: רצון עצמי, רצון של האדם לקבל עוד ועוד לעצמו. התיקון של האש היא להפוך את הרצון לקבל לרצון לתת,

ברגע שהאדם מתגבר על היצר הרע, על היצר ש 'רוצה' רק לקחת לעצמו: רוצה לנסוע יותר מהר מהאחר, להשיג את מה שיש לשכן (גם על חשבונו), לקנות עוד ועוד..
הוא מתחיל לתת: לתת לקרובים אליו, לסביבה שלו למדינה ולעולם, ברגע הזה חל שינוי: האש הופכת לחיובית: האדם יכול לחיות בהרמוניה עם הסביבה, מסוגל ליצור ולהשפיע טוב על הסביבה. האש החיובית יוצרת שמחה.

קורבן תודה מזכיר לנו להודות

קורבן התודה היה קורבן רשות ונקרא גם 'שלמי תודה', האדם היה מביא אותו רק כאשר הוא רצה להודות. את הבשר של הקורבן היו אוכלים במשך יום אחד ואת מה שנשא היו שורפים. הקורבן הזה מזכיר לנו גם היום לא לעבור לסדר היום כשקורים דברים טובים, חשוב להודות על מה שמקבלים, להכיר בעובדה שזה לא מובן מאליו. הכרה בטוב מובילה לעוד טוב.

העובדה שאסור היה לאכול מהבשר ביום שלמחרת מזכירה לנו גם היום, שכל יום הוא יום חדש, כשמתמודדים עם כעס, או עם חוסר הצלחה, כשמתמודדים עם קושי או כאב, כל יום, כל רגע ניתן להתחיל מחדש.

השבוע ניתן למצוא את הכוח להתחיל מחדש, להודות ל מה שיש ולהיות בשמחה

שבת שלום