נח

קצת רקע

בשבוע שעבר, בפרשת בראשית, ירד העולם מדרגה – מגן העדן הרוחני אל המציאות העכשווית. לאחר שעברנו את חגי תשרי: את ההתחלה החדשה, ההתעלות הרוחנית של יום כיפור, את ההתחזקות של האמונה בסוכות, הגיע הזמן לצאת לדרך.. עדיין אפשר להרגיש את ההתרגשות, אבל מהר מאוד המציאות מורידה אותנו בחזרה לכאן ועכשיו. בפרשת בראשית יש את הקריאה של אלוהים לאדם הראשון: "איכה?" ( בראשית ג', ט') – את הקריאה הזו אני הייתי רוצה לקחת איתי לכל השנה: קריאה שמכוונת אותנו פנימה אל תוך האינטואיציה שלנו. שאלות שיכולות לעזור כשרוצים להתחבר פנימה הן: מה אני מרגיש/ה? על מה אני חושב/ת? מה החזון שלי לעצמי?

ומהשאלות האלו נעבור ישירות לפרשת נוח…

פרשת נוח מספרת שני סיפורים. הראשון הוא סיפור המבול – "נוח היה איש צדיק ותמים" (בראשית ו', ט'), היחיד בדורו, אלוהים מספר לו על הכוונה להביא מבול, והוא מקבל הנחיה לבנות תיבה גדולה, כדי להכניס אליה את כל סוגי החיות, ולהיכנס אליה ביחד עם משפחתו. ארבעים יום נמשך המבול. הסיפור השני הוא סיפור המגדל, גם הוא סיפור ידוע – בני האדם מדברים עד אז שפה אחת, הם רוצים להגיע כמה שיותר גבוה ובונים מגדל, ואלוהים גורם להם לדבר בשפות שונות על מנת שיתפזרו בארץ וימלאו אותה. הפרשה מסתיימת בתיאור תולדות בני נוח עד תרח, אביו של אברהם.

רגע שקט

בסוף המבול אלוהים הבטיח לנוח שלא יהיה שוב מבול ואפילו סימן את הקשת בשמיים כסמל לברית הזו. אבל מבול ובלבול, יש לנו הרבה גם בחיי היומיום שלנו. החיים מאוד אינטנסיביים, אנחנו נחשפים למלל רב: טלוויזיה, רדיו, פרסומות, שלטי חוצות. בעידן המחשב והטכנולוגיה העולם קטן, ואפילו השמיים הם כבר לא ממש הגבול. נוח והתיבה שהוא בונה מסמלים את פסק הזמן, את היכולת ואת הצורך ליצור מקום, לבנות מעין תיבה שבה אפשר לנוח. התיבה יכולה לסמל מקום פיזי או מקום רוחני כלשהו. אני רואה בתיבה מסגרת שכל אחד יכול ליצור לעצמו על מנת להרפות. המבול שטף את מה שהיה, מחק את כל מה שכבר אי אפשר לתקן. לפעמים זו הדרך: לאפשר למצב הקשה להישטף מעלינו על ידי זה ש"נדומם" מנועים וניכנס לשקט פנימי.

בתיבה של נוח יש צוהר, חלון קטן, שאולי מעביר את המסר שכשנכנסים להרפיה ומוצאים את השקט, פתאום נפתח חלון, הרצון מתעורר, יש תובנה חדשה, תובנה אמיתית פנימית.

אחדות מוגזמת

בהתחלה אחרי המבול, כל העולם דיבר בשפה אחת, היה תחת הנהגה אחת וכולם כיוונו לאותה המטרה. סדר כזה כנראה לא יכול להתקיים בעולם שלנו. עם כל הרצון להגיע לאחדות ולשלום עולמי, ראינו מה קורה בעולם כשיש אחדות מוגזמת – משטרים טוטליטריים, הנהגה שלא מאפשרת חופש דיבור. עולם שבו אין זכות קיום לשונה הוא עולם מסוכן.

לכל אדם יש משמעות

הציווי שנאמר לבניו של נוח כשהם יוצאים מהתיבה נאמר כברכה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (פרק ט', א'). צאו החוצה מהגבולות שלכם, חישבו בצורה שונה, אפשרו לעצמכם לגדול, להתפתח, תנו מקום גם לזה ששונה ממכם, מתוך הבנה שלכל אחד יש תפקיד בעולם. האדם הוא הנברא היחיד שמסוגל ליצור שינוי, הוא נברא בצלמו ובדמותו: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו" (בראשית א', כ"ז). לכל אדם באשר הוא יש משמעות,

כל נשמה שירדה לעולם היא חלק מהפאזל המושלם של האנושות ולכל אחד יש את היכולת להשפיע על מה שמתקיים.

העולם החדש

העולם שאחרי המבול הוא עולם אחר, האחריות היא עכשיו על האדם (עלינו), מה שהאדם עושה בעולם זה מה שיש בו, אין "הצלה" מבחוץ וגם אין "מבול" מבחוץ.

המסקנה מההבנה הזו היא להיות מדויקים, לדעת לקבל את עצמנו, לתמוך בעצמנו ובסביבה, לרצות להתפתח ולהתקדם, אבל גם לדעת מתי להרפות ולנוח. בשבוע הבא: פרשת "לך לך" – פרשה שמזמינה אותנו לפרוץ גבולות.

אדם שנולד בפרשה, יהיה אדם שיודע למצוא את הייחודיות שלו, בעל אומץ להתנהל באופן אחר מהסביבה, צריך לשים לב להוציא את זה החוצה, להעביר את הידע לסביבה. להעז להתבטא.

שבת שלום