מקץ

רקע

פרשת מקץ מספרת את סיפור יציאתו של יוסף מהבור. בא הקץ על התקופה.

הפרשה מספרת על כך שפרעה חולם חלום ואין מי שמצליח לפרש אותו. יוסף עדיין בבור, מחכה להזדמנות שתוציא אותו משם. שר המשקים מספר לפרעה שיוסף פתר את החלומות שלו ושל שר האופים. פרעה שולח שליחים אל הכלא והם מוציאים את יוסף, מנקים אותו מסדרים אותו ומביאים אותו אל פרעה. יוסף מפענח את החלום של פרעה בצניעות, מפרש שיהיו שנים טובות ואחריהן שנים קשות, מציע לפרעה לקחת אדם שינהל את המשבר, שידע להחליט את ההחלטות הנכונות. פרעה ממנה אותו למלך. בהמשך בני יעקב מלבד בנימין יורדים למצרים לשבור את הרעב, ויוסף מזהה אותם, אוסר את שמעון ומצווה עליהם לחזור עם אחיהם הצעיר.

האחים חוזרים אל יעקב מספרים לו את כל מה שקרה, ואחרי התלבטויות רבות ומכיוון שעדיין יש רעב בארץ הוא מחליט לשלוח את בנימין, בנו הצעיר, למצרים לא לפני שהוא משביע אותם שישמרו עליו מכל משמר. בנימין מגיע למצרים, ויוסף בקושי מתאפק, כתוב שהוא כמעט בוכה מהתרגשות. בכל זאת הוא מחליט להעביר את האחים מבחן, לבדוק האם הם השתנו, האם הם מאוחדים כעת – הוא מחביא גביע כסף בשקים של בנימין ושולח שליחים לעצור את האחים.

איך יוצאים מהבור?

בפרשה אנחנו רואים שאפשר לצמוח ממשבר. החיים של יוסף לא היו קלים, אומנם הוא נולד לאם אהובה והיה בעצמו הבן המועדף, אבל אז הגיע המשבר: הוא נמכר לישמעאלים, ואחר כך נזרק לכלא (לבור) בעקבות עלילה שהעלילה עליו של אשת פוטיפר. הוא יכול היה להרגיש קורבן, להתמסר לתחושת אי הצדק, להיות אומלל ואולי גם לכעוס על העולם, אבל הוא בוחר אחרת – הוא בוחר לחיות, לשמור על החלום, לדבוק באמת שלו. יוסף משנה את עצמו, הוא מתפתח מהמשבר, הוא לומד לדבר מדויק יותר, ברור יותר, הוא מוותר על האמונות הישנות שלו. הוא יוצא מהכלא כשמצד אחד הוא מצויד ברגישות וחמלה, ומצד שני – אסרטיביות וחזון.

השבוע יש לנו הזדמנות להתחזק, לבדוק איך הגענו למצב הזה ומה אנחנו יכולים לשנות בעצמנו כדי להתקדם.

מימוש החזון

יוסף שחלם בגיל מאוד צעיר על היותו מלך, מגיע לבסוף לממש את החזון שלו. שנים רבות הוא היה במקום "נמוך": החיים לא הסתדרו, קרו לו דברים לא נעימים, אהבו אותו ואז כעסו עליו, העלילו עליו ושכחו אותו. אבל לאורך כל הדרך הוא זוכר את עצמו, זוכר מי הוא, הוא משתנה כדי שיוכל לממש את החלום. האדם יוצר – מלשון ציור – את המציאות של עצמו, בעזרת הבחירות שהוא עושה והדרך בה הוא מנהל את התקשורת הפנימית שלו בין המחשבות לרגשות. מה שאדם מרגיש וחושב כרגע יוצר, את הרגע הבא, את המחר. מה שקורה לו עכשיו נבנה על ידו אתמול.

ליוסף היו כמה עניינים לא פתורים שאפשר להניח שבלי לפתור אותם הוא לא היה מגיע למימוש: בגיל הילדות הייתה לו גאווה מול אחיו. הוא התנשא מול האחים שלו והיה מאוד "מלא בעצמו". מאוחר יותר, כשהוא פותר לשר המשקים את החלום, הוא מפתח ציפייה שהוא זה שיעזור לו. הוא לא "לוקח אחריות" עדיין לא משנה גישה. עם הזמן הגאווה מתחלפת בצניעות, בהבנה שרק בורא עולם יכול לעזור לו. הוא מפתח רגישות לאחרים, וכשמגיע הזמן לעמוד מול פרעה הוא מדבר אחרת: הוא נותן כבוד וצנוע, לא מפאר את עצמו, ומבין שהתפקיד שלו הוא לעזור לאחרים, לדאוג לרווחה של מצרים הוא מבין שתפקיד של שליט, של מנהיג, הוא לא רק הנאות הנובעות משליטה על חיים של אנשים, הוא כבר לא חושב במונחים של אגו.

השבוע יש גם לנו אפשרות להגיע להצלחה – לצאת מהבור, להסתכל קדימה בתקווה.

מנהיגות

יוסף מפרש את החלומות של פרעה וגם מייעץ: הוא מציע לפרעה למנות מנהיג שיפעיל תכנית מאורגנת להצלת העם, והוא מדבר על מיסים כבדים שהעם ייאלץ להפריש במהלך "השנים הטובות". ברור שלא מדובר בתכנית קלה למימוש. הדבר הראשון שיוסף אומר לפרעה הוא: "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ" (בראשית מ"א, ל"ד). יוסף יכול היה להגיד את אותו המשפט בלי המילה יעשה. המדרש מפרש שיוסף אמר בכך לפרעה לתת דוגמא – תעשה קודם אתה. המנהיג צריך לשמש דוגמא, להוביל מהלך קודם כל על עצמו, ורק אז למשוך אחריו את ההמונים.

השבוע כדאי גם לנו לנהוג כך: לבדוק האם קיים פער בחיים שלנו בין מה שאנחנו אומרים לבין העשייה שלנו, אם אנחנו צריכים להוביל מהלך, כדאי לבדוק מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתת דוגמא לאחרים, על מנת שהמהלך יוביל להצלחה.

אדם שנולד בפרשה, יהיה אדם שיודע להתמודד עם משברים. אדם שיודע להנהיג בתקופות קשות. יודע להישאר נאמן לעצמו ולערכים שלו.

שבת שלום