כי תשא

רקע

פרשת השבוע היא פרשת כי תשא, הפרשה מספרת על כך שממשה מצווה לספור את האנשים בדרך מיוחדת. כל אחד יתרום חצי שקל ועל ידי ספירת החצאים ידעו את מספר האנשים. – חז"ל מלמדים אותנו שאחת הסיבות לצורת הספירה הזו היא שאין ברכה בספירת אנשים בצורה ישירה- . בהמשך הפרשה, מסופר על חטא עגל הזהב: משה עולה על ההר לקבל את התורה, לאחר שעוברים ארבעים ימים, העם ( או חלק קטן ממנו) לא יכול להתאפק, הם משכנעים את אהרון לבנות עגל מזהב שאליו הם יוכלו להתפלל. אהרון חושש להתנגד להם, הוא מנסה למשוך זמן אבל בסופו של דבר הפסל נבנה. משה יורד מההר ומתחנן אל ה' למען העם, הוא מנפץ את הלוחות, הורג את החוטאים, מנקה את כל מה שהיה צריך ניקוי ועולה בחזרה לקבל את התורה, את הלוחות החדשים.

אחד ועוד אחד הם שניים

מעבר לצורת ספירה, חצאי השקלים מדגישים את העובדה שכל אדם לבדו הוא רק חצי מהשלם, שניים הם שיוצרים את השלם הראשון ומספר גדול יותר של אנשים כבר מהווים שלמות גדולה יותר. חצי שקל כתרומה, זה לא סכום שניתן לעשות איתו משהו אבל כשכל אחד נותן אפילו סכום קטן כמו חצי שקל זו כבר תרומה. לקבוצה יש כוח לשנות ולהוביל דרך. במעמד הזה אין הבדל בין אדם עני לעשיר, חכם או טיפש, במקרה הזה כולם שווים.

לא חשוב כמה יש לנו העיקר שניתן, הנתינה למען האחר מגרשת את הכוחות השליליים, הנתינה יכולה לייצר אחדות, אחדות בפנימיות האדם ואחדות עם האחר שחי איתנו באותו המקום.

אנחנו לומדים שמיעוט משפיע על הכלל, אין לנו את הלגיטימציה להגיד שאנחנו בסדר ברמה המוסרית, אם השכן או הבוס לא בסדר זה משפיע גם עלינו.

כוח האיפוק

כשמשה עולה על ההר לקבל את התורה, האנשים שנשארים למטה מתקשים לחכות לו, הימים עוברים, הספק מתחיל לכרסם, האמונה באל אחד, בדרך חיים רוחנית ולא רק חומרית, חדשה להם, הם מגיעים ממצריים, – בסיפורי התורה, מצריים מסמלת את החשיבה הצרה, את ההתנהלות השטחית, החומרית והמצומצמת. לאחר שנדמה להם שעבר הזמן שהיה נכון לחכות, הם לא מסוגלים להתאפק, הם משכנעים את אהרון לבנות עגל מזהב שאליו הם יוכלו להתפלל. במדרש מסופר שגם במקרה הזה וגם במקרה של חטא אדם וחווה בגן העדן, התאפקות של עוד שש שעות הייתה מחוללת שינוי רוחני גדול והעולם היה עולה מדרגה ברמה הרוחנית. מתקיימת כאן מלחמת עולמות אמיתית בין החיים החומרים לחיים הרוחניים: משה נמצא (למען העם ) במקום הגבוה ביותר ברמה הרוחנית והעם לעומת זאת נמצא במקום החומרי, נמוך מאוד בהיבט הרוחני.

כוח האיפוק הוא כוח גדול, היכולת לראות מעבר לסיפוק המידי, מעבר להנאה הרגעית, היא יכולת שמעלה את החיים מדרגה, האיפוק עצמו מחזק ומעניק עוצמה פנימית בכל הרבדים: ברמה בפיזית, הרגשית וגם הרוחנית, גם ההנאה שחווים אחרי מאמץ לא משתווה להנאה שמושגת בקלות.

השבוע כדאי ללמוד להתאפק.

ניפוץ הדפוסים הישנים בדרך לחופש פנימי אמיתי

בדרך כלל כשרוצים לחולל שינוי אמיתי ובאמת לצאת לדרך חדשה: בקריירה, בלימודים, בניהול חיים בריאים, או כל דבר אחר, ההתחלה זורמת בצורה טובה, אנחנו נחושים להצליח ומבטיחים לעצמנו שהישן כבר לא יחזור. אבל אחרי זמן מסוים, השגרה מנצחת ואנחנו חוזרים להתנהלות המוכרת.

כשרוצים לבסס את השינוי כך צריך לנהוג: קודם כל להיות במודעות, להבין שמשתנה הדרך, שמה שהיה כבר לא מתאים. לאחר מכן חשוב להודות לעצמנו על המאמץ שכבר עשינו, ליהנות מהדרך, הדבר הבא הוא ניפוץ הדפוסים הישנים, חשוב להקפיד להרוג את הכוח שעומד מאחורי הדפוסים הללו (שזה אומר לפעמים לגשת לטיפול ולברר מאיפה מגיע אותו דפוס לא נכון) .

זה הזמן הנכון ל"נפץ את הלוחות" את הדפוסים הישנים, על מנת שנוכל להיות בני חורין באמת.

כשאדם סוטה מהדרך, לא מתאפק, מתקשה לדבר אמת, מול עצמו או מול הסביבה שלו, יש לזה מחיר. גם אם לא רואים את המחיר מיד בסופו של דבר מרגישים אותו, הוא מכביד על החיים.

הדרכים להתמודדות עם פיתוי וליצירת חופש פנימי אמיתי, הן :

• כוח הנתינה, התרומה לאחר.

• ניפוץ הדרך השלילית. על מנת להשתנות ולהתקדם צריך לוותר על דפוסים קודמים.

• כוח ההתאפקות. האיפוק בונה את הנפש ומתקן אותה.

שבת שלום