ויקהל

פרשת השבוע נקראת ויקהל והיא חלק משתי פרשות שנקראות ביחד בשנים שבהן אין שנה מעוברת. פרשת ויקהל ופרשת פקודי.

רקע

שתי הפרשות מסיימות את ספר שמות והן חוזרות ומתעסקות – כמו הפרשות שקדמו להן – בבניית המשכן לפרטי פרטים ועם חוקים וציוויים שקשורים להתנהלות במשכן וחוקים לגבי השבת. בפרשה קיים גם ציווי על קיום השבת ונתינת תרומה למשכן שהולך ונבנה.

ויקהל מלשון קהילה

כבר בשם הפרשה אנחנו מקבלים רמז לגבי מה נמצא בתוכה: פרשת ויקהל קשורה לכוח של קהילה,

לאחר שבני ישראל חטאו את חטא העגל, מתבקש משה לחבר אותם, לאחד אותם למען בנית המשכן, אין הבדל בין המעמדות וכולם יחד תורמים לפרויקט הלאומי המשותף: בנית המשכן. משה מכוון אותם לכוח של האחדות – גם היום האחדות, אצלנו היא מורכבת ולא פשוטה וכדאי לשים לב ולזכור עד כמה היא חשובה.

הפרשה מתחילה בפסוק: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'; כָּל- הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת" משה אוסף את כל הציבור ומאחד אותם, על ידי האחדות הוא שומר על כולם, האחדות מחזקת גם את היחיד וגם את הקבוצה.

העוצמה של השבת היא על ידי השפעה של חסד ושפע

משה מדבר בפרשה על השבת ועל העוצמה הגדולה שטמונה בה, כוח שמאחד את האדם עם עצמו ועם החברה. העוצמה של השבת היא לאפשר לדברים להגיע אלינו ופחות לרוץ אחריהם.

בשלושים ותשע המלאכות שנעשות בחיי היומיום , יש אנרגיה של אש, של עשיה, בשבת יש חסד ואור, יש אנרגיה של זרימה. כאשר חיים כל הזמן באנרגיה של אש, כשרצים כל הזמן אחרי משהו, יכולים להיווצר כעסים, קונפליקטים, בסופו של דבר עשוי להיווצר מתח רב שקשה לשחרר.

כולנו בדור הזה מחפשים שפע. ו"שפע שופע רק כשהוא משפיע". זאת אומרת שהשפע הוא טוב רק כשיש לו משמעות, כשכמהים אליו ויודעים מה לעשות איתו.

גם לחילונים כדאי להתייחס לשבת כאל זמן מיוחד, כל אחד בדרכו, מה שחשוב זה ליצור מרחב של זמן שבו אנחנו לא יודעים כלום ולא מייצרים, אלה מקבלים.

ביחידת הזמן הזו של שבת צריכה להיות אנרגיה שונה: חשוב שיהיה לאדם את הרצון לקבל, ואת היכולת לא לדעת מה נכון ומה לא נכון, כדאי לנסות להיות "כלי ריק", לשים לב להקשבה, ולהקשיב מתוך הרפיה, מתוך רצון אמיתי להבין. שפע לא מתבטא רק בכסף, אלא גם במציאה של פתרון לבעיות או בהתבהרות של רעיונות. בזמן כזה בדרך כלל (לאחר תקופת הסתגלות) נוצרת אחדות פנימית שמובילה לשמחה ומשם מגיע שפע.

החשיבות של הפרטים הקטנים

בפרשות הקודמות עשינו את הקשר בין המשכן החיצוני למשכן הפנימי. בפרשת תרומה, פגשנו את הפסוק: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" (שמות, כה', פסוק ח'). לכל אחד מאיתנו יש משכן פנימי, יש חלק רוחני, וכדאי לטפח אותו.

בפרשה הזו אנחנו לומדים, שעל מנת להיות אדם רוחני צריך להקפיד על פרטים יומיומיים.

אנשים אומרים פעמים רבות שלא נעים להם להיות קטנוניים, שהדברים שמעסיקים אותם נראים להם לא חשובים: בנושא יחסים, רגשות או תחושות של קיפוח, לעומת עניינים של אחרים שנראים תמיד גדולים יותר ורציניים. אבל בעצם אין דבר כזה – חיי היומיום מרכיבים ויוצרים את מי שאנחנו, הדרך שבה אנחנו מתנהלים עם עצמנו, הדרך שבה אנחנו מתנהלים במקום העבודה ובבית, ההקפדה על המעשה הנכון, על הדיבור המדויק, כל אלו חשובים מאוד.

העבודה על הנפש מחזקת את הרוח, הדיוק הפנימי מביא רווחה ושלווה.

שבת שלום