אחרי מות

בשנה שאינה מעוברת קוראים שתי הפרשות יחד: פרשת אחרי מות ופרשת קדושים.

רקע

פרשת אחרי מות, מתייחסת למותם של נדב ואביהוא, שני בניו של אהרון הכהן שמתו (בפרשת שמיני), שני הבנים שהיו כהנים גדולים ואנשים רוחניים מאוד, הם טעו בכך שהם ניסו להיות "רוחניים מדי", הם לא התחתנו ולא הולידו ילדים, הם ניסו להגיע לדרגה רוחנית גבוהה מבלי לחבר את הרוח לחיי היומיום  ועל כך הם נענשו. הפרשה ממשיכה ומסבירה, על הדרך הנכונה להיכנס למשכן (אנחנו כבר יודעים שכשמדברים על משכן הכוונה היא גם ללב והפיזי ) ועל עבודת הכהן בהקשר של יום הכיפורים, על יכולתו לכפר על חטאי העם.

הפרשה מכילה מצוות רבות ומפורסמות, שקשורות להתנהלות נכונה בין אנשים: לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תשים מכשול, לא תשנא את אחיך בלבבך, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן והפסוק המפורסם והחשוב ואהבת לרעך כמוך

רוחניות זו דרך חיים

ביהדות רוחניות זו לא תיאוריה, זו דרך חיים. לא צריך לפרוש מהחיים, לצאת למדבר או למנזר על מנת להיות אנשים רוחניים, חשוב וכדאי לשלב את הרוחניות החיי היומיום.

מה ניתן ללמוד משתי הפרשות (אחרי מת וקדושים)

בשתי הפרשות אנחנו לומדים שכדי לממש את הניצוץ האלוקי בתוכנו, כדי לממש את היעוד שלנו בחיים חשוב שנאמץ השקפת עולם הוליסטית, שנתייחס לחיים כאל מקשה אחת: נקפיד לחיות טוב, ולחיות זה לא רק לנשום, אלא באמת ליהנות מהחיים, להצליח במה שאנחנו עושים, ליהנות מהחיים החומריים, לחזק את המשפחתיות וכד..

ומצד שני נשים לב שאנחנו  אנשים טובים: שאנחנו מתייחסים לשכנים לסובבים אותנו בכבוד, שאנחנו מכבדים מבוגרים  ואנשים עם לקויות בצורה ראויה.

גולת הכותרת הוא הפתגם 'ואהבת לרעך כמוך'

כאשר מבינים שקיימת אחדות בעולם, שאנחנו חלקים שונים של אותו הפאזל אז מבינים באמת שהכל קשור ואין מקריות, לא ״במקרה״ קורים לנו דברים, לא ״במקרה״ אנחנו פוגשים אנשים שונים. כשאנחנו מתקנים ומקפידים על עצמנו אנחנו משפיעים על כל העולם.

שבת שלום